שלום תמר,
תודה לך על השאלה החשובה הזו – היא נוגעת בלב הדילמה של הרבה הורים במצב דומה.
הבעיה שאת מציינת היא אמיתית ונפוצה. כשמשפחה מתמודדת עם התמכרות של אחד הילדים, לעיתים קרובות שאר הילדים אכן "נעלמים" מהמוקד, ולא בכוונה. זה קורה כי המצב דורש כל כך הרבה אנרגיה רגשית ומעשית.
כמה עקרונות חשובים:

1. תקשורת פתוחה ומותאמת גיל
דברי עם הילדים האחרים על המצב ברמה שמתאימה לגילם
הסבירי שהאח/אחות חולים ולכן זקוקים לעזרה מיוחדת, בדיוק כמו שילד עם רגל שבורה זקוק לעזרה
הדגישי שזה לא אומר שאת אוהבת אותם פחות

2. זמן איכות מוקדש
קבעי זמנים קבועים עם כל ילד בנפרד – גם אם זה רק 15 דקות ביום
עשי פעילויות רגילות איתם שלא קשורות למצב המשפחתי הקשה
תני להם להיות ילדים ולא "מבוגרים קטנים" שצריכים להבין הכל

3. אמצעי הגנה רגשית
למדי אותם שהם לא אחראים למצב
עזרי להם להבין שהכעסים וההתנהגויות הקשות לא נובעים מהם
ודאי שיש להם מקום בטוח לבטא רגשות – גם כעס, גם פחד, גם עצב

4. שמירה על שגרה
שמרי על פעילויות קבועות שלהם (חוגים, חברים, וכו')
אל תבטלי דברים שחשובים להם בגלל המצב בבית
נסי לשמור על האווירה הבייתית הרגילה ככל הניתן

הכי חשוב מכל:
אל תרגישי אשמה אם זה לא תמיד מושלם. אף הורה לא מצליח לאזן את כל זה בצורה מושלמת כל הזמן. המודעות שלך לנושא היא כבר צעד ראשון חשוב.
אם את מרגישה שהמצב בעייתי מדי או שהילדים מפגינים התנהגויות מדאיגות, כדאי לשקול ליווי מקצועי גם עבורם – לפעמים זה עוזר להם לעבד את המצב עם מישהו חיצוני.
תמר, את לא לבד במסע הזה, ואת עושה מלאכה מאתגרת מאוד. העובדה שאת חושבת על כל הילדים מראה איזו אמא מדהימה את.
בברכה והרבה חיזוק,
דברת קשתי,
מטפלת רגשית מתמחה בהתמכרויות ומשפחה.

שלום מאגד,

אני כאן לעזור. אתה מוזמן לפנות אלי ישירות בטלפון או למלא את טופס "צור קשר" באתר שלי כאן. יחד נוכל להתחיל את המסע לשינוי חיובי.

בהצלחה,
דברת קשתי